משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · מבוא · מיקום 6

לעיל הבאנו את דבריו של פילון בגנות הערבוב. פילון מנמק בכך את דיני כלאיים, וכפי שרמזנו ייתכן שדיונו הפולמוסי מוסב כנגד נישואי תערובת. גם בעל מגילת המקדש מזכיר את הלכות כלאיים (כלאי כרם וכלאי בגדים) כדוגמה לאיסור תערובת בכלל (תערובת של נישואי כוהנים וישראלים זה בזה), מכאן משמע שהוא אימץ את ההנמקה של יוספוס בדבר הצורך לשמור על טהרת המינים.

גם המדרש מקשר את שני האיסורים הללו: "הבא על השפחה חייב עליה משום ארבע עשרה לאוין וכרת בידי שמים, משום לא תזרע כרמך כלאים, ומשום לא תחרש בשור ובחמר, ומשום לא תלבש שעטנז, ומשום..." (מסכת דרך ארץ, פרק עריות הי"א). כמובן אין זו הלכה, אך מבצבצת התפיסה שאיסור כלאיים מבטא את ההתנגדות לנישואי תערובת, או שהוא חלק מאותו מערך של התבדלות.

מדרשים אחרים, לעומת זאת, מציגים את דיני כלאיים כתעלומה, וכאחת ההלכות שאין טעמן ברור: "ואלו שיצר הרע משיב עליהם ואומות העולם עובדי אלילים משיבין עליהם: כגון אכילת חזיר, ולבישת כלאים, וחליצה יבמה, וטהרת המצורע, שעיר המשתלח שיצר הרע משיב עליהן ואומות העולם משיבין עליהן"²⁷ספרא אחרי מות, פרק יג ה"י, פו ע"א; פסיקתא דרב כהנא, פרה אדומה ו, עמ' 71; במדבר רבה, יט ה; תנחומא, משפטים ז; פסיקתא רבתי, פרה (יד), סד ע"א. במדרש האמוראי כבר רוככה הבעיה שמציב ה"יצר הרע": שעיר המשתלח מתמיה לא בגלל גוף המעשה אלא משום שמשונה הוא שהשעיר מכפר על אחרים והוא עצמו נטמא. אם כן, אין זו כבר בעיה תאולוגית של מעשה מיסטי הנראה כעבודה זרה אלא שאלה הלכתית-טכנית. הטלת תפקיד הפקפוק על אומות העולם היא טכניקה אחרת של טשטוש השאלה וריכוכה. בתנחומא השואלים הם רק "אומות העולם". . מדרכו של המדרש לשים בפיהן של אומות העולם או של נשים שאלות מביכות שיש בהן שמץ של כפירה; כביכול השאלה היא שאלה קשה, אך אין זה מן הראוי להעלות פקפוק בהיגיון של מעלה. מכל מקום, יש במדרש הודאה שטעמיה של מצוות כלאיים נעלמו מאתנו. במדרש אחר, מאוחר עוד יותר, נאמר: "לעתיד לבוא מגלה הקב"ה טעמי תורה לישראל, מפני מה איסור שתי אחיות? מפני מה בשר בחלב? מפני מה בשר חזיר? מפני מה כלאים? לאחר שיגלה להם טעמי תורה אומר להם לצדיקים הכנסו לגן עדן ואכלו סעודה המתוקנת לכם ושתו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית..."²⁸מסכת גן עדן, אוצר המדרשים, עמ' 89; בית המדרש ח"ה, עמ' 45. . אם כן, כיום כלאיים הם בבחינת תעלומה, אבל לעתיד לבוא היא תתבהר.

מכל המקורות עולה התחושה שחכמים לא עמדו על טעמיהן של מצווֹת כלאיים, ואלו נשארו כחוקה שאין לה הסבר.

עם זאת, חכמים מייחסים למצוָות כלאיים חשיבות מיוחדת. היא מנויה בין המצוות שעליהן חייבים בני נח²⁹תוס', עבודה זרה פ"ח (ט) ה"ז; בבלי, סנהדרין נו ע"א, ובכך נדון להלן. , וכן מי שעובר על דיני כלאיים נחשב למשומד (תוס', הוריות פ"א ה"ה, עמ' 475; בבלי, שם יא ע"א). ביטויי החומרה הללו מעידים על הרגישות לשמירת המצווה, ואף על ריבוי עבריינים, נושא שיידון להלן.