משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · פרק 1 · משנה 7

משנתנו היא המשנה המרכזית בכל הנושא של כלאי זרעים, וכל מה שהיה עד עכשיו הוא פרטים שונים שהכלל להם הוא במשנתנו. במונחים בני זמננו המשנה אינה מסודרת כיאות, והיה ראוי לשנות את משנתנו בפתיחת המסכת. ברם, זהו טיבו של הסידור הקדום. לפי סדר ההתפתחות הסביר של ההלכה הרי שהפרטים קדמו לכלל. הווה אומר, המשניות עד משנה ז נשנו לפני שנקבע ונוסח הכלל דלהלן, כלל שיש בו סיכום של הפרטים.

אין מביאין אילן באילן – כך ברוב עדי הנוסח, ובאחת מנוסחאות המשנה עם פירוש הרמב"ם (ב) תוקן ל"מרכיבים", וכך מביא בעל מלאכת שלמה בשם "אית דגרסי". יש בין הראשונים הגורסים "נוטעין"⁸⁹ראו חילופי הנוסח במהדורת זק"ש. . אבל לנוסח "מביאין" יתרון טקסטואלי ברור, שהרי רוב עדי הנוסח גורסים כך. זאת ועוד, מטרתו של השימוש בפועל מיוחד זה היא לכלול את כל סוגי הכלאיים, הרכבה אך גם "הבאה", כלומר זריעת ירק מתחת לאילן או בקרבה יתרה לו. לפי המשנה אין להביא אילן באילן, להוציא את החריגים שנידונו במשנה ד.

וירק בירק – להוציא את החריגים במשניות הקודמות, ומקל וחומר גם לא אילן ביירק ולא ירק באילן – שוב מדובר באיסור כולל, נטיעה סמוכה וכמובן גם הכלאה והרכבה. בתוספתא ובירושלמי למשנה יש פירוט של דרכי ההרכבה השונות ונימוקים מדרשיים שונים לאיסור כלאיים, ובכך עסקנו במבוא.

רבי יהודה מתיר ירק באילן – בתוספתא נוספה דעה נוספת: "אילן בירק, רבן שמעון בן גמליאל מתיר משום רבי יהודה בן אגרא (או גמדא) איש כפר עכו" (פ"א הי"ב)⁹⁰על חילופי הנוסח של שמו ראו רומנוף, אונומסטיקון. . סביר שרבי יהודה מתיר להביא ירקות מתחת לעצי המטע. בכפר הערבי המסורתי נחשבה צורת זריעה זו למקובלת ורצויה, והכפריים סברו כי יש בכך ניצול יעיל יותר של משאבי הקרקע. כיום אנו יודעים ש"חיסכון" זה אינו משתלם. דו-גידול הוא יעילות יתר, ואין לקרקע משאבים להניב שני יבולים מרביים במקביל. בין חכמינו מצינו דיון על כך. הירושלמי מסביר את טעמם של בית שמאי: "שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות"⁹¹ירו', פאה פ"ג ה"א, יז ע"ב, וראו פירושנו למשנה, פאה פ"ג מ"א. . בית שמאי מבטאים את ההסתייגות מדו-גידול; לפי תפיסה חקלאית זו אין טעם לזרוע בין האילנות. מי שעושה כן הרי הוא בבחינת מכניס זרע אחר לשדה, ויש להפריש מכל קטע פאה לעצמו. בית הלל מכירים את הנוהג הקיים לזרוע בין האילנות, ורואים בכך מרכיב קבוע של מטע. אם כן, שורש המחלוקת הוא בהערכתה של המציאות. אין זו רק שאלה סטטיסטית כיצד נוהגים רוב החקלאים, אלא שאלה מערכתית מה כולל בתוכו מטע⁹²בעל חסדי דוד מתחבט בפירוש המשנה בעקבות הערת הירושלמי וחילופי הנוסח לה, ואנו פירשנו כפי שנראית לנו המשנה כפשוטה. . לדעת רבי יהודה מותר, אפוא, להביא ירקות מתחת לעצים, וזו דרכו של עולם, לכן אינה בבחינת סטייה מנוהגי הטבע.

במשנה הבאה מדובר על הרכבת ירקות לתוך אילן⁹³ראו פירושנו לה. , ואילנות לתוך ירק, ואולי על כך דיבר רבי יהודה, אך גם לפי פירוש זה, אם הרכבה מותרת קל וחומר שמותר לזרוע ירקות מתחת לעץ.

ההלכה של רבן שמעון בן גמליאל דומה. הוא מתיר לקרב אילן לירק, וודאי שהירק לא גדל מתחת לאילן. גם אם מדובר בנטיעת שני המינים זה ליד זה הרי שאילן בירק הוא אותו מצב של ירק באילן. על כן יש להסיק כי דברי רבן שמעון בן גמליאל זהים לדברי רבי יהודה, וההבדל ביניהם הוא בניסוח בלבד.

אמרנו לעיל שהכלל שבמשנה מאוחר לפרטים, ולפי עיוננו הכלל הוא מדור אושא, וחכמי הדור נחלקים עליו ומציעים ניסוחים שונים לכלל.

הדוגמאות בחלקן מיותרות ולפנינו ייתור לשון, אלא שהמשנה ערכה את כל הדוגמאות האפשריות, ומצינו כיוצא בדבר במשנת יבמות פי"ד מ"ג, להלן פ"ח מ"ב ובמשניות נוספות.

המשנה פוסקת שירק בירק הוא כלאיים לחלוטין. אבל מפרק ג נראה שהקלו בכלאי ירק בירק. אמנם דין כלאיים העקרוני חל, אבל בפועל הקלו בהרבה, ונראה שחכמים סברו שאיסור כלאי ירק בירק אינו כה חמור כמו כלאיים אחרים.