תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 23 · משנה 3

[אות קעג] במשנה ולהביא פירות. היינו מן המחובר אבל מחוץ לתחום או דרך רה"ר שרי להחשיך כיון דאפשר לעשותו בשבת אם היה מחיצות. הכי מסקי' בסוגיא. וצ"ע על הר"ב שסתם בזה:

[אות קעד] שם ברע"ב ד"ה ולא יאמר כו'. אבל אומר לו הנרא' שתעמוד עמי לערב. בתוס' כתבו דה"ה דשרי לומר לעובד כוכבים כן. ובהג"א (פ"א דע"ז) כתב לאסור. ונראה לי כדעת הג"א דהא ר"א אקשי לר"פ הא אמירה לעובד כוכבים שבות. והיינו כבר תני לה במתני' דלעיל דא"א לו כבה. רש"י. וכיון שכן קשה לי למה אוקי ר"א בחבר ישראל ולדיוקא. והרי זהו דחוק מאד דגוף הדין דלא יאמר לחבירו ישראל אין לו מציאות בדין דהא אף אם היה רשאי לומר הא מ"מ חבירו ישראל אינו יכול לשכור ונקטו רק משום הדיוק והו"ל לר"א יותר לומר כדר"פ בחבירו עובד כוכבים דיש לו שייכות לעצם הדין. אלא דמשנה שא"צ היא דכבר תני לה וע"ז י"ל שפיר דתני לה משום דיוקא דאומר לו הנראה כו' אע"כ כדעת הג"א דלעובד כוכבים באמת אסור:

[אות קעה] שם בתוי"ט ד"ה ולא יאמר וכו'. ומ"ש חבירו כדאיתא בגמ' בסוגיא מקשה מ"ש הוא ומ"ש חבירו אר"פ חבר עובד כוכבים מתקיף לה ר"א אמירה לעובד כוכבים שבות. וכבר סתמה ר' למתני' נכרי שבא לכבות א"א לו כבה. רש"י. וקשה לי הא מהך מתני' דעובד כוכבים שבא לכבות שמעינן רק דאמירה לעובד כוכבים אסור במלאכה דאורייתא ואשמעה לן מתני' דהכא דאף במלאכה דרבנן דהא שכירות עצמו מדרבנן והוי שבות דשבות דמ"מ אסור. וי"ל דמשמע ליה דמתני' דלעיל ככו"ע אתי ואף ר' שמעון דס' דאינו חייב בכבוי משום דהוי משאצ"ל מודה בה הרי אף דכבוי עצמה הוי שבות מ"מ אסור לומר לעובד כוכבים. אבל אין לתרץ דהכי קא קשיא ליה דלתני מתני' דהכא ולמה ליה למתני מתני' דלעיל דהא שם החידוש דאף במקום פסידא אסור גם דדוקא לומר כבה אסור אבל א"צ למחות לומר אל תכבה אך בתוס' (דף קכ"א ע"א) ד"ה ש"מ וכו' צ"ל דמוקי מתני' כר"י. הרי דהיה ס"ד לאוקמי מתני' כר"י דוקא. ותו קשה לי למ"ש הר"ן בפ' חביות דשבות דשבות מותר במקום פסידא. והא דא"א לכבות אף לר"ש דמשאצ"ל פטור היינו דמ"מ כיון דכבוי הוי מלאכה אם עושים לגופו לא חילקו בין עושה לגופו או לא עיי"ש א"כ הרי לקושטא דמלתא אמירה לכבות חמור מאמירה לעשות שבות דעלמא. א"כ ממתני' דכבוי לא שמעינן דיהא אסור האמירה לעובד כוכבים לשכור פועלים וצ"ע. גם קשה לי אמאי נקט רש"י דכבר סתם ר' במתני' דעובד כוכבים שבא לכבות ולא נקט מתני' שלפני זה בפרק קמא דאין נותנים עורות לעבדן כו' ובכולן ב"ה מתירים עם השמש. הרי דבשבת לכ"ע אסור. ולפמ"ש היה ניחא דמשם ליכא קושיא די"ל משום דהוא מלאכה דאורייתא. וצ"ע: